מתודולוגיה ונתונים

הביג מק כמעט זהה בכל העולם ומתומחר במטבע המקומי, ולכן הוא אמת מידה כיפית ואינטואיטיבית לכוח קנייה — שהפך פופולרי בזכות מדד הביג מק של ה־Economist.

המדד המרכזי שלנו מחלק את שכר המינימום המקומי במחיר הביג מק המקומי. שניהם באותו מטבע, כך שהיחס לא דורש שער חליפין ולא תיקון PPP — מה שהופך את הדירוג לקשה לערעור.

כשמדינה מפרסמת רק מינימום חודשי, אנחנו ממירים אותו לשעתי לפי שעות העבודה השבועיות החוקיות × 4.33 שבועות, ומציינים את ההנחה הזו בעמוד המדינה.

חלק מהמדינות (למשל סקנדינביה, איטליה) קובעות שכר באמצעות הסכמים קיבוציים. אנחנו מסמנים אותן בבירור; היכן ששיעור קנטונלי או ענפי הוא נקודת הייחוס הרלוונטית, אנחנו מציגים אותו עם הערת שוליים.

לא. זו השוואת כוח קנייה שובבה, לא אינדיקטור כלכלי, השקעתי או משפטי.

It is inspired by The Economist’s Big Mac Index, which compares Big Mac prices across countries to gauge currency value. We flip it: instead of comparing prices, we measure how many Big Macs an hour of local minimum wage buys — a purchasing-power view of wages.